<h1>רי"ץ גיאת הלכ' קידוש</h1>
<h2>דף צו.</h2>
ויין תוסס דהיינו שריחו חומץ וטעמו יין מחלוקת ר' יוחנן [וכו'] ור' יהושע ב"ל [סבר] חומץ הוא ולבתר ריחא אזלינן והלכתא כר' יוחנן. ואית דסבירא ליה דהני מילי לברוכי עליה בפ"ה אבל לקדש עליו אין מקדשין דהיינו שריחו רע. ולא היא דריח חומץ לאו ריח רע הוא אלא ריחא בעלמא הוא ומאי ריח רע כגון משקה סרוח ואע"פ שטעמו טעם יין. אבל יין שהקרים לדברי הכל אינו יין (דתנן) [דתניא] (ברכות מ) על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל תבשיל שעברה צורתו אומר שכל נהיה בדברו. והכי אמר מר רב שרירא ריחיה חמרא וטעמיה חלא היינו יין שהקרים ואומר שהכל. ואמר מר רב האיי חמרא דמערב ביה (כוברא) [שכרא] לסלוקי פסידא ואנפייה רוביה חמרא (וטעם מראה) [וטעמו ומראהו] יין או שכרא דצמוקי והוא דלית ביה תערובת אחרת מברכין עליו בפ"ה.
<h2>דף צו:</h2>
ואחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליו שהכל. אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברכין בפ"ה. דורדייא דחמרא דשדי עליה מיא ושפי ליה שהכל. אמר רבא דכולי עלמא רמא תלתא ואתא תלתא ולאו כלום הוא (ב"ב צו:) פי' שנותן מים לתוך שמרי יין מברך עליהן שהכל. רמא תלתא ואתו ארבעה חמרא מעליא הוא דכל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא [כי] פליגא דרמו תלתא ואתו תלתא ופלגא רבנן סברי תלת עייל תלתא אפיק פש להו פלגא ופלגא בשיתא פלגי מים ולאו כלום הוא ושהכל. ואחרים סברי תלתא עייל תרי ופלגא אפיק פש ליה כוזא וכוזא בתרי ופלגא חמרא מעליא הוא. כוס של ברכה צריך שיהא בו [אוצ"ל רובע] רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית (שבת עו:) וכדאמר רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא. אם נושא ג' חלקי מים יפה הוא וטוב לשתות ומברכין עליו, ואם לאו צריך לברכה ביין עד שיהא רביעית מעולה. והכי אמר מר רב צמח כל יין כי היכי דדרי. וכן אמר מר רב כהן צדק דכי סברי רבנן עייל תלתא ונפיק ארבעה חמרא מעלייא בחמרא דדרי על חד תלתא מיא אבל בלא דרי לא אלא לפום דדרי. ושמרים שיש בהם טעם יין הוא טעם קיוהא ושהכל.
<h2>דף צז.</h2>
ואמר מר רב האיי דייקו הגאונים הראשונים יין מבושל כיון שנותן תחתיו אור וחם עד כדי [שירתיח] אין בו משום גילוי ולא משום יין נסך. אין אומרים עליו שירה ואין מברכין עליו אלא שהכל. ויש לידע דהא דאמרי רשוותא בצמוקין דכמישין בגופנייהו לא דוקא כמישין בגפנים הא לאו הכי לא אלא אורחין דמצמקי גבייהו אשמעינן, ולעולם בין כמישין בגפנים בין נתבצרו כשהן ענבים ונצמקו על ידי חמה או על ידי תולדות חמה או על ידי האור או על ידי תולדות האור כגון שהכניסם ברותחין כדי למהר צמוקים או שתלאן במקום עשן כדי להצמיקן מחמתו כולן אחד הן דלצמקן מתעסק ולא להוציאן מתורת צמוקים. ודוקא כל זמן שיש בהן לחה אבל אם יבשו ואין בהן לחלוחית כלל נפקי להו מתורת בפ"ה. ויש שסובר דמצטמק על ידי האור היינו יין מבושל ולא היא דהא התם משום עצמו נתבשל ויין מבושל קרינן להו אבל ענבים שהכניסם לחמין ועשנן לאלתר עד שיבשם ושראם במים לאחר זמן אין בהם משום יין מבושל כלל.
<h2>דף צז:</h2>
ואין אומרים קדוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח להוציא שריחו רע ומגולה ואע"פ שסננו במסננת הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך (מלאכי א', ח'). וטעמא דמגולה משום ארס של נחש טעמא היכא דאיכא למיחש לנחש וכל היכא דלא חיישינן לנחש אע"פ דלא שפייה נמי ראוי הוא לומר עליו בורא פרי הגפן. ואמר מר רב שמואל הלוי והשתא דלא קפדי רובא דאינשי ולא חיישינן לארס נחש אע"פ דלא שפייה במסננת אומר עליו בפ"ה אלא שאין מקדשין עליו קדוש היום משום הקריבהו נא לפחתך. סוחט אדם אשכל של ענבים ואומר עליו קדוש היום הואיל ולענין נזיר קרוי יין דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין. יין תוסס כושי בורק הליסטן ושל מרתף ושל צמוקין מותר לקדש עליהן ולהבדיל עליהן לכתחלה מדלענין יין נסך אמרינן לא יביא ואם הביא כשר אנן לכתחלה נקדש עליו ונברך עליו בפ"ה. כושי שחור. בורק לבן. הליסטן יין טוב שמתחיל להחמיץ ורב טעמו יין וריחו יין. ומכל [מקום] היכא דאפשר להביא יין טוב ולקדש עליו הוא קודם ומצוה מן המובחר וכל היכא [דלא איפשר] מובחר מובחר קודם. והכי כתב בהלכות (דפוס ווין צד י"ד ע"ב) לענין יין של צמוקים היכא דלא שכיח חמרא מייתי ענבי יבישתא דכמישי בגופנייהו ותרי להו במיא ועצר להון ומברך עליהון בפ"ה. ואמר מר רב פלטואי יין צמוקים בשיש להן לחלוחית הן כענבים ולא שיהיו יבישין שנותן עליהם מים ועושה אותן כשכר. וכן אמר מר רב צמח נמי והוא שיש בהן לחלוחית. ואמר מר רב האי לענין יין של צמוקים כך אמרו ראשונים היכא דכמישין ולא דיבישין וכד עצר להו נפיק מנהון חמרא ומברכין עליהון בפ"ה [ואי לא נפיק מנהון חמרא] ואפילו תרי להו במיא אין מברכין עליו בפ"ה. [ויין שנתבשל אפילו היכא שנתנו לתוכו דבש אין מברכין עליו בפ"ה] דתנן (מנחות פ"ט מ"ו) אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ואם הביא פסול. ואמר מר רב האיי צמוקין שנתערב אפילו דבר מועט מן הדבש או מכל דבר חוץ מן הענבים בין לייפות את מראהו בין ליפות את כוחו בין לכל דבר או שנתבשל אין מברכין עליו בפ"ה. וכן אמר מר רב נטרונאי נמי. ועוד אמר מר רב האיי דייקו רבנן אחרונים היכא דהנך צמוקים יש בהן לחלוחית וכד שרו במיא יוצא מלחלוחית שבהן ונופל במים והוי ביה גוונא וטעמא הרי יין צמוקים אבל אם צמקו ויבשו לגמרי דמיפרכן [ו]כד תרו להו במיא לא נפיק מינייהו לחלוחית דמתערבא במיא לאו יין הוא. והאי לחלוחית לית ליה קצב ידוע (אלמא) [אלא] לא פחות מכי יהיב טעמא וגוונא כדתניא (ספרי פ' נשא) משרת ליתן טעם כעקר שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין אסור אבל ודאי מה שאין בהם טעם יין אין מברכין עליו בפ"ה.
